פרקטיקה זו היא מהלך של הערכת התלמידים המתקיים בתחילת תהליך למידה של נושא כלשהו, ולא בסופו.
בנושאים מסוימים אין לצפות שהתלמידים ידעו מראש את תכני הלימוד, אך בנושאים אחרים ייתכן ויש להם ידיעות קודמות שכדאי למורה לדעת עליהן.
בבתי ספר רבים מתקיימים מבחני מיפוי ידע בתחילת השנה (למשל לצורך חלוקה להקבצות במתמטיקה). פרקטיקה זו מציעה לעשות הערכת קדם שכזו
(Pre-test) גם בתחילת יחידות לימוד.
התפיסה העומדת בבסיס הפרקטיקה, היא שתהליכי הערכה הם חלק מהלמידה עצמה, ומשום כך הם יכולים להתקיים גם לפני תחילת תהליך למידה מסוים (Pre-test), גם במהלכו (הערכות ביניים) וגם בסופו (הערכה מסכמת).
מהלך
1. קביעת הנושאים למיפוי הידע של התלמידים
נכין לעצמנו נקודות לבירור – מה נרצה לדעת?
איזה ידע קודם ואילו מיומנויות נדרשות לתלמידים לפני שנתחיל את הנושא החדש?
למשל: פערים ביכולת קריאה וכתיבה עלולים להקשות על למידת נושאים מסוימים, ולכן לפני תחילת הוראת נושא כזה נרצה לבדוק כמה מילדי הכיתה שולטים היטב במיומנות אלו.
2. בחירת כלי הערכה
נחשוב על כלי ההערכה שייתן את מירב המידע הדרוש לנו לתכנון יחידת הלימוד ונבצע את מהלך ההערכה בכיתה. פעולת ההערכה יכולה להיעשות על ידי:
- מבדק
- אנסין
- תשאול
- שאלה מפורשת לכלל התלמידים (מי זוכר את... מי יודע...)
- מיפוי רמזור (ראו גם בפרקטיקה: הערכות ביניים)
- "נייר בדקה"
דוגמה לשימוש במתודה נייר בדקה:
כתבו בדקה מה ההבדל הכי חשוב בין המשטר בארה"ב למשטר בישראל.
משימה כזו יכולה להראות מה התלמידים יודעים על צורות משטר, והאם יש להם תפיסות שגויות לגבי הנושא. (ראו גם בפרקטיקה: הערכות ביניים)
3. קיום ההערכה לתלמידים בכיתה
נקיים את ההערכה המקדימה שתאפשר לנו לקבל תמונה של מצב הכיתה. בהתאם לתוצאות נמשיך בשיעור.
ראו לדוגמה: שימוש בפנקס רמזור כאמצעי להערכת קדם לפני תחילת הלמידה בשיעור עברית (בית ספר בגין, בית שמש, מורים מעבירים את זה הלאה, מט"ח)
