מודעות רגשית (מיינדפולנס)

1. שבו בנוח על הכיסא, הרגליים מונחות על הרצפה.
2. נשמו נשימות עמוקות. מי שרוצה, מוזמן לעצום עיניים.
3. מתחילים להקשיב לגוף – ננקוב בשמות האיברים השונים (רגליים, גב, בטן, כתפיים, פנים),
   ונזמין את התלמידים להתמקד ולבדוק את התחושה בהם –
   מה מרגישות הרגליים? איזו תחושה יש לי בהן?
   איך מרגישות הכתפיים? האם הן מכווצות? משוחררות?
   מה מרגישה הבטן? איזו תחושה יש לה?
   איך מרגישות הפנים? האם הן מכווצות או משוחררות?
4. בכל פעם שמתמקדים באיבר, אפשר להזמין את התלמידים לשחרר אותו ואת השרירים סביבו,
   ולנשום נשימה עמוקה לפני המעבר לאיבר הבא.
5. בסיום, מי שמוכן לעבור ללמידה פוקח עיניים ומסמן למורה.

1. ניקח לעצמנו כמה דקות של ריכוז פנימה והחוצה כדי שנוכל להיות פנויים ללמידה ולעשייה.
2. שבו בנוח על הכיסא, נשמו 3-2 נשימות עמוקות, ושובו לנשימה הרגילה. רצוי לעצום עיניים.
3. כעת, נסו להקשיב לצלילים ולקולות העולים סביבכם – מבחוץ, דרך החלון, מהמסדרון, דרך הדלת.
4. שימו לב גם ל"קולות" של המחשבות שמתרוצצות בראשכם.
5. הקשיבו לצלילים עולים ודועכים, מופיעים ונעלמים. ההקשבה היא רק לצלילים.
6. לסיום נזמין את התלמידים להשמיע בסבב צלילים וקולות ששמענו.

מומלץ לאפשר שיח בסיום כל אחד מתרגילי הקשיבות, ולהיעזר בשאלות כגון – איך אתם מרגישים? מה אתם חשים בגוף? או לתת מקום לשיחה חופשית.  

חשוב לבדוק עם התלמידים איך הרגישו לפני הפעילות ולאחריה. אפשר ומומלץ להתמקד ברגשות, במחשבות ובתחושה פיזית. המטרה היא שהתלמידים ידעו לחבר בין התחושות הפיזיות, הרגשות והמחשבות לפני ואחרי הפעילות לבין הפעילות שחוו. כך יהפכו אותה לכלי לוויסות עצמי ולהרגעה.

כדאי להתאים את הפעילות ואת השיח שבעקבותיה לכיתה, על סמך היכרותנו עם התלמידים והיכרות התלמידים עם השיטה. יש לקחת בחשבון התאמה לגיל.

אפשר להציע מדי פעם תרגול בזוגות, ורצוי להתחיל בכך כשהתלמידים כבר מנוסים בתרגולים השונים.
תלמיד אחד ינחה את השני ואחר כך יתחלפו בתפקידים.