למידה מאי-הצלחות ככלי מעצים למידה

איך נקנה לתלמידים דפוס חשיבה מתפתח?
בעזרת המודל – לקחת את עצמי בידיים (הכרת הכלי ודוגמאות).

1. נזמין את התלמידים להיזכר במקרה בו חוו אי-הצלחה.
2. מבלי לשתף בפרטי המקרה, נזמין את התלמידים לשתף בתחושות שעלו בהם בעזרת השאלות המנחות הבאות:

• כיצד הרגשתם?
• מה חשבתם?
• מה עזר לכם להמשיך ולנסות שוב?
• מה קידם אתכם?

3. נשקף את מנעד הרגשות, ניתן תוקף לתחושות, נסכם ונדגים כיצד כולנו נעים בין הרצון לוותר ולהיכנע לבין הרצון לשוב ולהתמודד בנחישות.
4. נקיים דיון סביב השאלות:

• מי או מה משפיע על החלטתכם אם להמשיך לנסות או לוותר?
• מה דעתכם על המשפט הבא מאת מלקולם פורבס: "כישלון הינו הצלחה, אם לומדים ממנו!"

במהלך הדיון נעודד את התלמידים להתיידד עם המסר שקושי, אי-הצלחה או כישלון אינם מצב קבוע, וכי תמיד ניתן לעשות משהו כדי להיחלץ מהם, להמשיך בדרך ולהצליח. מומלץ לעודד אותם להאמין בכוחותיהם ולזכור שמכל כישלון וקושי, אפשר לצמוח.

כלי זה מציע לזמן לתלמידים קושי לימודי משמעותי בתחום החומר הנלמד, בכוונה תחילה, וזאת כדי להתייחס אל קושי (או אל כישלון) כאל הזדמנות: הקושי שהתלמיד/ה נתקל/ה בו יכול לשמש כגורם מעצב בתהליך הלימודי, שלב שמטרתו לבנות לתלמידים מסוגלות להתמודד עם מצבי קושי ועם אי-הצלחות. 

לשם כך, חשוב לעצב לאורך השנה אקלים כיתתי מקדם למידה, במסגרתו נקבל בברכה ובעידוד מופגן שאלות של תלמידים כאשר הם אינם מבינים את הנלמד ומבקשים הבהרה או הסבר נוסף.

כיצד נעשה זאת?

1. מתן משימה מאתגרת במיוחד
נבחר מראש משימה לימודית שצפויה להיות קשה לתלמידי הכיתה, אולי אף בלתי-פתירה עבור חלקם. נלווה את מתן המשימה בהסבר מפורש: "אני עומד/ת לתת לכם משימה ממש קשה – אני צופה שלא תצליחו לבצע אותה בקלות, ואולי בכלל לא, אבל זו הזדמנות ללמוד על עצמכם כיצד אתם מתמודדים עם אתגר או עם משימה מאוד מורכבת ומתסכלת".

2. רפלקציה על ההתמודדות מבחינה קוגניטיבית
המשימה המאתגרת צפויה להניב טעויות, תסכולים וגם ניסיונות התמודדות מגוונים. לבחירת המורה ובהתאם לשלב שבו נמצאים התלמידים, ניתן לנהל דיון כיתתי פתוח על המסקנות מההתנסות, או לתת לכל תלמיד/ה לענות על שאלון אישי שיאפשר התבוננות על דרך ההתמודדות שלהם עם המשימה בעזרת שאלות רפלקטיביות כגון:

• מה עשיתי כדי להתמודד עם המשימה? 
• מה היו שלבי העבודה שלי?
• באיזה חומר שלמדנו השתמשתי? 
• האם יש ידע/כלים בתחום, שחסרו לי לשם התמודדות מלאה?

3. רפלקציה על ההתמודדות מבחינה רגשית
התבוננות זו חשובה לא פחות מאשר המבט על התהליך הקוגניטיבי. גם כאן אפשר לנהל דיון כיתתי במליאה או להשתמש בשאלון אישי שכל תלמיד/ה עונה עליו והמורה מגיבה על תשובות התלמידים בשיחה אישית או במשוב מילולי בכתב. נתייחס לשאלות כגון: 

• איך הרגשתי בניסיון הראשון?
• מה קרה לי כשנתקלתי בשאלה שלא הצלחתי לפתור? 
• אילו מחשבות עוברות לי בראש?
• מה סייע לי לאזור כוחות לניסיונות נוספים אחרי שלא הצלחתי?

שימו לב: את אותו תהליך המתואר לעיל אפשר לבצע גם כתרגיל קבוצתי, ואז ההתמודדות עם המשימה נעשית בקבוצה, וגם הרפלקציה שלאחריה בוחנת את ההתמודדות של הקבוצה עם הקושי שנתקלו בו בביצוע המשימה.