חינוך תעבורתי

תאונות דרכים בישראל הן תופעה שכיחה ביותר והמאבק בהן הוא מהיעדים החשובים ביותר הניצבים בפני בחברה.
לתאונות הדרכים שלושה גורמים:

• גורם התשתית (מצב הכבישים, שילוט והכוונה וכו')
• הגורם הטכנולוגי (מצבם המכני של כלי הרכב)
• הגורם האנושי (התנהגותם בדרך של הנהגים ומשתמשי הדרך האחרים)

בכל הנוגע לגורם האנושי, שיעור מעורבותם של צעירים בתאונות דרכים גבוה יותר משיעורם בקרב אוכלוסיית הנהגים כולה. לכן נדרשת הכשרה של הנהגים הצעירים לנהיגה נכונה, המבוססת על הבנה מעמיקה של פעולת הנהיגה, במטרה למנוע או לפחות להפחית את הסיכון התעבורתי.

החינוך התעבורתי נועד להשפיע על הגורם האנושי. במובנו הרחב, חינוך תעבורתי הוא חינוך לעיצוב תרבות נהיגה ותרבות התנהגות בדרך. תרבות נהיגה מושתתת על האופן שבו שוקל האדם את מעשיו, וכתוצאה מכך מאופיינת התנהגותו בהתחשבות ובסובלנות. תרבות ההתנהגות בדרך היא היכולת ליצור מגוון של תשובות לבעיות ולמצבים הנקרים בדרך, באופן מושכל ומודע ולא כתגובה אינסטינקטיבית.
תרבות נהיגה באה לידי ביטוי באופן ההתנהגות של אדם עוד בטרם יציאתו לדרך, במהלך הנהיגה ועד שמסתיימת הנסיעה.

המטרה של תוכנית הלימודים "חינוך תעבורתי" היא להעלות למודעותו של המשתמש בדרך התנהגות נאותה יותר, הנובעת מתוך הבנה פנימית של יכולותיו ומגבלותיו של האדם, מהבנת הצורך בוויתור לזולת והתייחסות נאותה לאנשים שיש לחלוק איתם את הדרך.
החינוך התעבורתי מיועד, בין היתר, להקנות כלי חשיבה שיאפשרו קבלת החלטות מושכלת.