"כל ערב, כשאמא משכיבה את נועה ויובל לישון, היא מספרת להם סיפור. היא אוהבת לספר להם סיפורים על דברים שקרו בארץ אחרת, רחוקה, הארץ שנולדה בה. לפעמים יש לה דמעות בעיניים. יובל שואל אותה למה היא בוכה, ואמא אומרת שהיא מתגעגעת לארץ הישנה. יובל אומר שבכלל לא צריך להתגעגע למשהו שהיה פעם, ובכל זאת הוא אוהב לשמוע את הסיפורים שלה'".
ערב אחד טוען יובל בפני נועה אחותו כי עליה לזרוק את הבובה הישנה והבלויה שלה. נועה מתנגדת נחרצות בטענה ש'סבתא אָגֶרנֶש תפרה אותה!'. אמם של השניים מתערבת ומספרת להם סיפור: סיפור על אדון מינאסה שלא מצליח להיפטר מהנעליים הישנות שהביא עמו מהארץ הרחוקה. בכל פעם הוא זורק אותן יותר ויותר רחוק, ובכל פעם מחזירים לו אותן! אדון מינאסה מבין שלא יצליח להיפטר מנעליו הישנות ומוצא להן תפקיד אחר.
הסיפור "הנעליים של מר מינאסה" הוא גרסה משעשעת לאגדת-עם אתיופית אותה שמעה הסופרת רונית חכם מפי ישיטו אמסלו, אשר שמעה את הסיפור ממשפחתה. בישראל ישנה כידוע קהילה ענפה של יהודים אתיופים- קהילת "ביתא ישראל". בני הקהילה חיו לאורך דורות באתיופיה ושמרו בנאמנות על מסורות ומנהגים יהודיים. רוב בני הקהילה עלו ארצה במבצעים חשאיים (מבצע משה ומבצע שלמה) לאחר מסע רגלי ארוך וקשה.
הסיפור "הנעליים של אסון מינאסה" מזמן דיון חשוב סביב מסורת, מורשת ועלייה, וסביב הקשר שבין חדש וישן בחייהם של אנשים שעקרו מולדתם ועברו לגור בארץ חדשה.
הפעילות מתאימה לכיתות א-ב.
רונית חכם מספרת על הרקע לכתיבת הספר (ספריית פיג'מה)
(הרעיון של המורה שרון הלוי)