שמואל א ט"ו: המלחמה בעמלק והדחת שאול מהמלוכה
טרם היציאה למלחמה שמואל העביר לשאול את צו השמדת העמלקי. שאול נשלח להשמיד את העמלקי, אך שאול לא עשה זאת. ה' כעס. מדוע? האם מכיוון ששאול לא השמיד את העמלקי?
"וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר. נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל יְהוָה כָּל הַלָּיְלָה. וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְהוָה" (שמואל א טו, י-יג).
שאול קידם את פני שמואל בברכה וציין שהפקודה מולאה.
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (שמואל א טו, יד-טו).
שאול הודה שנלקח שלל כדי להקריב לה'. אך קורבן לה' לא דרש לקיחת שלל כה רבה. נוסף על כך האשים שאול את העם שחמל על מיטב הצאן והבקר והסיר למעשה אחריות מעצמו.
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו (וַיֹּאמֶר) לוֹ, דַּבֵּר. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהוָה; וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת-עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי. וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל" (שמואל א טו, טז-כא).
שאול התעקש שנהג נכון. עשיתי מה שצריך. העם הוא שלקח מן השלל.
שתי בעיות התעוררו –
הבעיה הדתית: על שאול היה להחרים את עמלק, לא לקחת שלל ולא להחיות את המלך. שאול לא מילא את חובתו. הוא לקח שלל ושבויים ולא הרג את המלך. מן הפן הדתי שאול חטא כי לא החרים את עמלק ככתוב בתורה וכפי שהנחה אותו שמואל.
"אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה". בפסוק זה דיבר שמואל מהפן המנהיגותי. שאול לא שלט בעמו. שאול טען שהעם לקח, זה לא אני; זה הם. התנהגותו לא הייתה כשל מלך ומנהיג. הוא לא קיבל אחריות. לא שלט בעם. "קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ" – זה התחיל ונגמר שם. שאול חסר ביטחון עצמי, סבל מדימוי עצמי נמוך אף שהיה רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
כלומר, הביקורת כלפיו הייתה דתית ופוליטית. לשאלה מדוע הדיח ה' את שאול ממעמד המלך יש אפוא שתי תשובות.
את האירועים בתנ"ך אפשר לקרוא קריאה כפולה. אפשר להסבירם במונחים אנושיים פשוטים כגון צבא, אינטרסים וכו' או להסבירם בהשגחה האלוהית, בשכר ועונש. בסיפור הזה מופיעים הממד הדתי-אלוהי והממד האנושי.
הממד הדתי הוא המרכזי אך הסיפור אינו מסתיר את הממד האנושי. מדוע שאול נכשל? כי הוא חסר ביטחון עצמי. אי אפשר לבסס מלכות על היעדר ביטחון עצמי. יש סיבה אנושית ויש סיבה אלוהית, והסיבתיות כפולה. שאול לא הצליח להביא את עצמו לכלל ביטחון עצמי. ואילו הבחירה האלוהית מטבעה אינה בהכרח מבטיחה הצלחה אלא נותנת הזדמנות. אלוהים בחר בו בשל הפוטנציאל שלו, אבל נבצר ממנו לממשו. שאול נכשל ברמה האנושית, הוא לא הצליח להתגבר על חולשותיו והניח להן להשתלט עליו.
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר: יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי, כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ: כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. וְעַתָּה, שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי; וְשׁוּב עִמִּי, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ: כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם: כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם. וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל; וְשׁוּב עִמִּי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת; וַיֹּאמֶר אֲגָג, אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל. וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל; וַיהוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א טו, כב-לד).
שיוך לכיתות ונושאים מרכזיים בתוכנית הלימודים
- כיתה
- נושא מרכזי
- {{m.label}}{{$last ? '' : ', '}}
מנהיגות
תחומי דעת: היסטוריה ממלכתי, ספרות ממלכתי, קולנוע ותקשורת, תנ"ך ממלכתי, תרבות יהודית ישראלית
ביחידה זו נדון במושג מנהיגות. נעמוד על התכונות הנדרשות למנהיג כדי להשלים את שליחותו ונדון במניעים של מנהיג לפעול ולהוביל. כמו כן, נבחן את הרעיון שמנהיג מושפע מנסיבות התקופה ופועל לפיהן, אך גם מבטא את דרכו הייחודית.
אולי תתעניינו גם ב...
מלכים א' יז: אליהו מחולל נסים
מבדקי מיומנות - מיומנויות בתחום הדעת
