בראשית טז: הגר בורחת למדבר

עיון בסיפורי אברהם מעלה שעקרותה של שרי והיותם של אברהם ושרה חשוכי ילדים הם מוטיב מרכזי העובר בסיפורם של אברהם ושרי.

כבר בתיאור הראשון של אברהם, שבו מוצגת שושלתו של תרח, אבי אברהם, הכתוב מציין: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית י"א 30). עקרותה של שרה עומדת ברקע הבטחותיו החוזרות ונשנות של אלוהים לאברהם על זרעו. החל בציווי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (י"ב 2-1), וכלה בבשורה: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (י"ח 14).

הבטחות אלו מבליטות ומעצימות את עקרותה של שרה ובד בבד מעמידות במבחן את אמונתם של שרה ואברהם. בסיפורי אברהם ניכר קונפליקט בין האמונה בהבטחה ובין הספֵק שמעוררת המציאות.
הפרקים הקודמים לפרק ט"ז מספרים על התמודדותו של אברהם עם הקונפליקט. בפרק זה שרי בלב הקונפליקט ומתואר ניסיונה האנושי להתמודד עם הבעיה. "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (פסוק 2).

נקודת מבט עכשווית

מנקודת מבט בת זמננו, הצעתה של שרי עשויה לעורר השגות, הסתייגויות ושאלות מוסריות רבות:
כיצד אנו מתייחסים לשליטתה של שרי בגופה של הגר ולנתינתה לאברם בלא אישורה או הסכמתה? האם העובדה שהגר הייתה שפחתה של שרי משנה את השיפוט שלנו? (אפשר לקשור את הצעתה של שרי גם לדיון אקטואלי בעניין הפונדקאות, אולם חשוב להבהיר במה שונה פונדקאות היום מהמתואר בפרק).

מנקודת מבטנו היום, בתרבות מערבית מודרנית, הצעתה של שרי עשויה להיראות לא מוסרית (אף שיהיו מי שיאמרו שזו הצעה מעשית מאוד ויעילה).
נקיטת עמדה ערכית כמוה כדיאלוג עם הטקסט, האם אני מסכים אתו או לא? מקבל את ערכיו? יכול להבין את ערכיו?
עתה, השאלה שעלינו לשאול היא כיצד נתפסה הצעתה של שרי בתקופה שבה חיה ופעלה? האם הייתה זו הצעה חריגה? האם שרי נהגה על פי נורמות ומנהגים חברתיים של תקופתה?
לא תמיד אפשר להשיב לשאלות אלו מהיעדר מידע על הנושא. ואולם במקרה זה הן המקרא הן תעודות מהמזרח הקדום עשויים לשפוך אור על השאלות האלה.

נקודת מבט מקראית

מקורות אחדים במקרא מאירים את נקודת מבטו של המקרא על הצעת שרי.
חוק העבד בספר שמות מלמד כי לאדון זכות חוקית לשלוט בנישואי העבד, ויש לו אף בעלות על הצאצאים שנולדו לעבד בתקופת העבדות מאישה שקיבל מאדונו: "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ" (שמות כ"א 4).
בספר בראשית שני סיפורים המעידים על מציאות שבה אב נותן שפחה לבתו לרגל נישואיה ובשני המקרים הבת שקיבלה שפחה הייתה רשאית לתת את שפחתה לבעלה:
"וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה (בראשית כט' 24), וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה" (שם 29).
"וַתֹּאמֶר [רחל ליעקב] הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה (בראשית ל 3), וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה" (בראשית ל 9).
הסיפורים מעידים על נורמות התנהגות בתפיסת המקרא ומאירים את הצעת שרי באור לגיטימי."