עזרא א: הצהרת כורש

בשנת 586 לפני הספירה חרבה ירושלים ובאה הקץ על ממלכת יהודה. רוב העם הוגלה לבבל ושם הוא מרוכז לפי עדותו של הנביא יחזקאל באזור "תֵּל אָבִיב" על "נְהַר כְּבָר" (יחזקאל, ג, 15). ריכוז הגולים באזור אחד סייע לשמירת זהותו הדתית-לאומית. 48 שנים נמשכה גלות בבל. בשנת 539 לפני הספירה הכניע כורש מלך פרס את בבל והפך לשליטה הבלתי מעורער של הממלכה הפרסית שהתפשטה והגיעה עד להודו. ושלטה באזור המזרח התיכון כ-200 שנה. מדיניות כורש כלפי העמים שכבש היתה מדיניות סובלנית שנועדה למנוע מרידות אפשריות. כורש השאיר על כנם את השליטים המקומיים, הקפיד שלא לפגוע במבנים חברתיים קיימים ואפשר חופש דת.

על פי המתואר בספר עזרא פרק א "בִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס" (עזרא א, 1) מכריז כורש הצהרה לפיה "כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה" (עזרא א, 2) ומאפשר לבני העם היהודי לשוב ליהודה ולבנות שם את בית המקדש בירושלים. ההצהרה לא חייבה את היהודים לשוב לארצם, אלא רק את אלו שרצו בכך. ואולם הנשארים נדרשו לסייע לשבים ארצה בכסף, בזהב, ברכוש ובבהמה, חוץ ממס מיוחד שנגבה לצורך בניית בית האלהים בירושלים. בדרישה זו ייסד כורש מבלי דעת את מוסד התרומות הכספיות של יהדות התפוצות לבני הארץ. מחווה נוספת בה נוקט כורש כלפי היהודים היא השבת כלי בית המקדש שנבזזו כ-50 שנה מוקדם יותר בידי נבוכדנצאר מלך בבל.

אין כל הוכחה ארכאולוגית כתובה לרשות שנתן כורש ליהדות הגולה לשוב ארצה, אך ב-1879 התגלתה כתובת הכתובה בשפה האכדית על גבי אבן חימר גלילית, שזכתה לכינוי "כתובת הגליל". בכתובת זו הצהיר כורש על מתן רשות לעמים שונים לשקם מקדשים שנהרסו והשבת אלים שבויים למקדשיהם. כתובת זו דומה מאד לשונית ורעיונית להצהרת כורש המופיעה בעזרא פרק א, דבר המרמז על האותנטיות של הצהרת כורש המופיעה במקרא.

ניתן לשער שהיו לכורש מניעים שונים להתיר את שיבתם של יהודי בבל לארץ ישראל: מניע אסטרטגי - כורש היה זקוק להימצאותה של אוכלוסייה נאמנה בישראל שתמנע את השתלטותה של מצרים על ארץ ישראל; מניע פוליטי מדיני - בהתירו לאוכלוסיות שונות של גולים לשוב לארצם ולהקים את מקדשיהם שחרבו בידי הבבלים, קיווה כורש למנוע מרידות אפשריות בשלטונו, וכדברי ההיסטוריון יוחנן אהרוני "כורש שאף לקנות את לב התושבים של ממלכתו הגדולה על ידי סובלנות דתית ולאומית והתיר חידושם של פולחנות שבוטלו ודוכאו על ידי הבבלים" (יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, הוצאת כרטא - 1974, עמ' 108).

הצהרת כורש הובילה לגלי עלייה ארצה ופתחה תקופה חדשה בהיסטוריה של עם ישראל, תקופת שיבת ציון.