עם ישראל לא שכח מעולם את ירושלים, כפי שהתחייב: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי" (תהילים קל"ז, ה-ו).
בכל הפזורות נשא את ירושלים בליבו. בשמחותיו העלה אותה ברטט על שפתותיו ובימי אבלו הזיל דמעות על חורבנה. בכל עת ובכל שעה ציפה וייחל לבניינה ולגאולתו בתוכה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
ירושלים, עיר הנצח השוכנת במרומי הרי יהודה, שימשה מאז ומעולם סמל לכיסופים לארץ ישראל כולה. אם אמר יהודי "ירושלים", התכוון לכל ארץ ישראל. עולים לירושלים ועולים לארץ ישראל; ירושלים היא עיר הקודש, וארץ ישראל היא ארץ הקודש. ירושלים היא הלב של האומה הישראלית. בה עוצבה דמותו הלאומית והדתית של עם ישראל; בה התהלכו גדולי נביאיה והשמיעו לעם ישראל ולעולם כולו את חזונם – דברי אלוהים חיים.
ירושלים היא עיר מלוכה וסמל העצמאות המדינית היהודית. היא בירת הנצח של עם ישראל ומדינת ישראל. גם אומות העולם, בנות הדת הנוצרית והדת המוסלמית, מקדשות את ירושלים, ועיניהם של מיליוני מאמיניהן נשואות אליה. גם הם תקעו יתדות בתוכה והקימו בה שכונות מגורים ובתי תפילה: כנסיות, מנזרים ומסגדים.
כל אלו הופכים את ירושלים לעיר מיוחדת במינה בעלת שלל גוונים, צבעים, ריחות, אוכלוסיות, קולות, שפות, בגדים ומבנים. ואלו מוסיפים לה על יופייה הטבעי מנה גדושה של תפארת, נוי והדר. (מתוך: נח שלו ואלי שילר, דברי פתיחה, הקדמה לחוברת 'נעלה לירושלים', מינהל חברה ונוער).
ביחידה זו מבחר מערכי שיעור לקראת יום ירושלים ומערכי שיעור על יהודי אתיופיה, שכן ביום ירושלים מצוין גם יום הזיכרון לנספי סודן.