ים המלח

מפלס ים המלח

למן המחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלס ים המלח במגמת ירידה. לכך אחראים שימוש נרחב במקורות המים המגיעים אליו, והחשוב בהם נהר הירדן, ושאיבת מים לאידוי בבריכות בדרום אגן ים המלח.

לים המלח אגן צפוני ואגן דרומי רדוד יותר. האגן הצפוני מגיע לעומק של 200 מטרים בקירוב, וקרקעיתו ברום ממוצע של 730 מטרים מתחת לפני הים. הירידה המתמשכת במפלס גרמה להתייבשות האגן הדרומי (401-).

באגן הדרומי נבנו בריכות לצורך אידוי מים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. שאיבה מוגברת של מי ים לבריכות אלו תורמת תרומה של ממש לירידה במפלס ים המלח.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולות האגם ולירידה בשטחו בשיעור של כ-35%. רוחב הים בנקודה המרבית באגן הצפוני של ים המלח הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2010 היה 650 קילומטרים רבועים.

ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים ובהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

תעשייה ותיירות

לים המלח הרכב ייחודי ובו ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. התעשייה הכימית בירדן ובישראל מנצלת זאת להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בו ולחופיו כגון מצדה וקומראן, ההרכב הכימי הייחודי של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלו הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן בפינה הצפון מזרחית של האגם ובישראל – בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.