תוכנית הלימודים בחקלאות ולימודי הסביבה בחטיבת הביניים

השילוב בין שני התחומים מוצג בתוכנית לפי ראשי הפרקים האלה:

1. להבטחת קיומו של המין האנושי ואיכות חייו, על החקלאות להתערב בטבע. התערבות זו מְבצע האדם באמצעות טכנולוגיות וידע מדעי שהם פרי המחקר המדעי.
2. התערבות זו יוצרת בעיות אקולוגיות וחברתיות.
3. טיפול בבעיות ופתרונן נעשים בשיטות טכנולוגיות המבוססות על ידע מדעי. טיפול כזה מחייב לעיתים התחשבות באילוצים כלכליים וחברתיים.
4. פיתוחה והפעלתה של החקלאות לשם הגדלת היבול מבטיחים למין האנושי איכות חיים. הטיפול בבעיות סביבתיות וחברתיות הנוצרות במהלך הפיתוח וההפעלה ימנע הרס תשתיות ומשאבים גם לדורות הבאים וישפיע גם על מעמדה של החקלאות.

מטרות בתחום ההכרתי

• התלמידים יכירו עובדות, מונחים ומושגים בסיסיים במדעי החקלאות, בטכנולוגיה החקלאית ובמדעי הסביבה.
  
• התלמידים ילמדו על קשרי הגומלין בין חקלאות לסביבה.
  
• התלמידים ילמדו על תלותה של החקלאות המודרנית בחידושים מדעיים פרי המחקרים המדעיים.
  
• התלמידים ילמדו שחקלאות היא תחום יצרני ושפגיעה בו עלולה לחבל באספקת המזון לאוכלוסיית העולם.
  
• התלמידים ילמדו שהחקלאות הישראלית חייבת להיות רווחית כדי שתתמודד בהצלחה בשוק העולמי.
  
• התלמידים יתוודעו אל האפשרויות כיום לקיים חקלאות בד בבד עם שמירה קפדנית על איכות סביבה ועם פגיעה מזערית בתפוקה הגבוהה של החקלאות בישראל.
  
• התלמידים ילמדו על חלקה של החקלאות הישראלית בתוצר הלאומי של מדינת ישראל ועל תרומתה להיקף היצוא.
  
• התלמידים ילמדו לפרש מידע בטבלאות ובגרפים.
  
• התלמידים יְפתחו מיומנויות חקר ויכולת לתכנן ולעשות ניסויים במעבדה, בשדה ובסביבה ולהסיק מהם מסקנות.
  
• התלמידים ילמדו על הקשר בין חקלאות למצוות התלויות בארץ.
  
• התלמידים יְפתחו מיומנויות שימוש במחשב לאיתור ולאיסוף של מידע, לעיבוד נתונים ולהצגתם.
  
• התלמידים יתוודעו ליחסה של היהדות לשימור הסביבה ולשיפורה.

מטרות בתחום הריגושי

• התלמידים יְפתחו יחס אסתטי לסביבה.
  
• התלמידים יְפתחו רגש אחריות לסביבה, ובמיוחד תודעה לניצול משאבי טבע מתוך אחריות וגישה חיובית לרשות הרבים.
  
• התלמידים יְפתחו נכונות ויכולת לעבודת צוות.
  
• התלמידים יְפתחו יחס חיובי לחקלאות ולחקלאים כיצרני מזון.

מטרות בתחום הנפשי תנועתי

• התלמידים יְפתחו מיומנויות של עבודה בחקלאות מעשית.
  
• התלמידים יְפתחו מיומנויות הקשורות בטיפוח חזותם של חצר בית הספר ומבני בית הספר.
  
• התלמידים יְפתחו מיומנויות הקשורות בתכנון, בביצוע ובסיכום של ניסויי שדה בחקלאות ובמדעי הסביבה.
  
• התלמידים יְפתחו מיומנויות הקשורות בכללי בטיחות בעבודה, במעבדה, בשדה ובסביבה.
  
• התלמידים יְפתחו הרגלי סדר, דייקנות וניקיון.

התוכנית מוצעת למגוון אוכלוסיות חטיבות הביניים:

• תלמידים הלומדים מדע וטכנולוגיה, גאוגרפיה, לימודי ארץ-ישראל ומקצועת נוספים והמעוניינים להרחיב בנושאים הקשורים בחקלאות ובלימודי הסביבה.
  
• תלמידים הלומדים חקלאות ולימודי הסביבה בבית הספר.
  
• תלמידים הלומדים חקלאות ולימודי הסביבה במסגרת החווה לחינוך חקלאי ולאיכות הסביבה.
  
• תלמידים הלומדים מקצועות הקרובים לחקלאות ולימודי הסביבה המעוניינים לעשות ניסויי שדה או ניסויים בסביבה הקרובה מתוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות יחסית.

• הלמידה כוללת לימוד עיוני והתנסות מעשית בסביבה ובשדה.
  
• הלמידה העיונית תיעזר בחומרי למידה מקובלים מתחום החקלאות ולימודי הסביבה וממקצועות נוספים ותסתייע בספרות מקצועית, במאגרי מידע ממוחשבים ובלומדות המותאמות לנושא ולרמת הגיל.
  
• הלמידה תכלול סיורים בסביבה המלווים בתצפיות ובהתנסות במחקר סביבתי.
  
• ניסויי השדה הם מרכיב חשוב בהתנסות המעשית. הם מחייבים חלקה לגידול צמחים, ובמידת האפשר אמצעים לביצוע ניסויים מבוקרים כמו חממה.
  
• בתי ספר שאי אפשר להקים בהם חלקה לניסויי שדה או חממה ייעזרו לשם כך בחווה לחינוך חקלאי ולאיכות הסביבה ביישוב או ביישוב סמוך.
  
• התוכנית מתייחסת גם לבעלי חיים. לכן מומלץ להקים בבית הספר פינת חי או להיעזר לחלופין בחווה לחינוך חקלאי ולאיכות הסביבה ולתכנן סיורים מובנים בגן חיות או במשק שבו מגדלים בעלי חיים.

יכולת האדם להתערב בתהליכי ייצור חומר אורגני בצמחים מאפשרת ייצור חקלאי מודרני. ליכולת זאת השלכות סביבתיות מקומיות ועולמיות.

היבט מדעי

• הקרקע עשויה מוצק, נוזל וגז.
• בקרקע חומרים אורגניים וחומרים אנאורגניים.
• בקרקע יצורים חיים ובהם מיקרואורגניזם.
• התהליכים והתנאים שבהם נוצרת קרקע.
• תכונות הקרקע: מרקם הקרקע (טקסטורה); מבנה הקרקע (סטרוקטורה); המינרלים והאוויר בקרקע.
• הקשר בין תכונות הקרקע לתַאֲחִיזַת המים ולתנועתם בקרקע.
• הקשר בין תכונות הקרקע לאיכותה כבית גידול.
• סוגי קרקע, תכונותיהם הפיזיות והכימיות: קרקע חולית וקרקע חרסיתית.

היבט טכנולוגי

• שיטות עיבוד, השקיה ושימור של קרקע המתחשבות בתכונות הקרקע והגורמות נזק מזערי לקרקע.
• טכנולוגיות עיבוד למניעה ולצמצום של סחף: טרסות, עיבוד לפי קווי גובה, כיסוי צומח, חיפוי קרקע.
• תוספת חומרים לשיפור מבנה הקרקע.
• שיקולים בקביעת כמות מי השקיה: עומק בית השורשים וסוג הקרקע.
• אמצעים טכנולוגיים להגדלת יעילות ההשקיה: טנסיומטר, מחשב השקיה.
• מצעים מנותקים כתחליף לקרקע: סוגי מצעים והרכבם, יתרונות וחסרונות של מצעים בהשוואה לקרקע.

היבט כלכלי-חברתי

• התאמת הגידולים החקלאיים לאילוצים כלכליים וחברתיים כגון קרקע, מים, כוח עבודה.
  
• ניצול קרקעות שוליות ורדודות ובאזורי אקלים בעייתיים לחקלאות אקסטנסיבית או לבינוי ול'ריאות ירוקות'.
  
• מים וקרקע כמשאבים מוגבלים.
  
• שימוש מושכל בכלים חקלאיים מתוך חיסכון באנרגייה ובכוח אדם.
  
• כדאיות השימוש במצעים מנותקים מבחינת העלות, התפוקה ומשך החיים של המצעים.

היבט סביבתי

• שינוי ייעודיה של קרקע חקלאית לטובת פיתוח סביבתי ובינוי.
• חקלאות אינטנסיבית ודלדול קרקעות.
• המלחת קרקע חקלאית כתוצאה משיטות השקיה ומשטר מים שגויים.
• תהליכי מִדְבּוּר טבעיים המואצים על ידי האדם כמו רעיית-יתר, ניהול כושל של משאבי מים וקרקע.
• שימוש בזבל אורגני בחקלאות כאמצעי למִחזור פסולת אורגנית.
• אזורים ירוקים.
• הכפר כסביבה חקלאית או תפיסה של איכות חיים.

יכולת האדם להתערב בתהליכי ייצור חומר אורגני בצמחים מאפשרת ייצור חקלאי מודרני. ליכולת זאת השלכות סביבתיות מקומיות ועולמיות.

היבט מדעי

• מיקום הצמח במארג המזון.
• חומרי מוצא ותוצרי הפוטוסינתזה.
• התנאים להתערבות האדם בתהליך הפוטוסינתזה: אור ופחמן דו-חמצני.
• בנייה ואגירה של חומר אורגני בחלקי הצמח השונים.
• מקור ומבלע.
• חלקי הצמח הנאכלים ויכולת האדם להגדיל את חלקי הצמח הנאכלים.
• מים וחומר יבש בצמח.

היבט טכנולוגי

• התערבות בתנאי הסביבה להגדלת היבול:
• התערבות בתנאי האקלים באמצעות חממות כגון גידול עגבניות בחורף.
• התערבות בתנאי השדה ובקרקע באמצעות שיטות אגרוטכניות דוגמת החדרת ריכוז גבוה של 2 לחממה, מסך טרמי לחיסכון באנרגייה, מערכת צינון באזורים חמים, מחשוב החממה ומערך הגידול, אור מלאכותי.
• סוגים של בתי גידול חסויים.
• התערבות באמצעות שיטות גנטיות להגדלת היבול.

היבט כלכלי-חברתי

• עלות מול כדאיות.
• ייצור מוגבר מביא לעודפים ולחוסר כדאיות כלכלית ומכאן לירידה במספר החקלאים.
• השמדת עודפי ירקות כאמצעי לשמירה על רמת מחירים, אבל גם כדילמה חברתית.
• גידול מחוץ לעונה להשגת מחירים גבוהים.
• חקלאות של אספקת מוצרים בסיסיים לעומת חקלאות של ייצור עודף.

היבט סביבתי

• השפעות אקולוגיות של בתי צמיחה:
  זיהום אוויר כתוצאה מחימום בתי הצמיחה.
  זרימת מי-נגר ""מועשרים"" בכימיקלים.
• צמצום שטחים ירוקים בגלל בניית חממות והפעלת חקלאות אינטנסיבית וכתוצאה מכך שיטפונות בגלל צמצום השטח הזמין לספיגת מי גשם.

הזנה מינרלית של צמחים

להזנה מינרלית של הצמחים השפעה מהירה על בריאות הצמחים ועל התפוקה. להזנה מינרלית בלתי מבוקרת השפעה שלילית על איכות הסביבה.

היבט מדעי

• הקרקע כמקור של יסודות מינרליים בצמח:
  הקרקע נוצרת מסלעים בתהליך התרוחחות (הִשתנוּת סלעים). בסלע יש מינרלים.
  מינרלים שונים מתווספים לקרקע כגון חנקן.
  מיקרואורגניזמים מפרקים בקרקע חומרים אורגניים מורכבים וכתוצאה מכך משתחררים מינרלים."
• מחזור החנקן כדוגמה לפעולתם של מיקרואורגניזמים בקליטה ובתוספת של חנקן מהאוויר לקרקע ובפירוק ובהרכבה של חומרים.
• קליטת מינרלים על ידי הצמח דרך יונקות השורשים ודרך פִּיּוֹנִיּוֹת העלים.
• תפקוד המינרלים בצמח; דוגמה מייצגת – חנקן משמש לבניית חלבונים ולגדילת הצמח, מגנזיום הוא אחד ממרכיבי הכלורופיל.
• הקשר בין תכונות הקרקע לפעילות המינרלים. לדוגמה: בקרקע כבדה חסרת אוויר קיימת סכנה לדֵנִיטְרִיפִיקַצְיָה (נְטִילַת-חִנְקוּן); עודף זרחן בקרקע גורם לקיבוע של ברזל ומניעת קליטתו דרך היונקות בשורשים.
• חוק המינימום – גורם מגביל.

היבט טכנולוגי

• הדשן כאמצעי חיוני להגדלת היבול גם בקרקע פורייה.
• התאמת כמות הדשן וסוג הדשן לגידול ולסוג הקרקע.
• דישון וזיבול עקב דלדול קרקעות.
• טכנולוגיות להספקת דשן לצמחים: פיזור והצנעה בקרקע, השקיה ודישון (המסת הדשן במי השקיה), ריסוס על העלווה.
• עודף או מחסור במינרל עלולים לפגוע בהתפתחות הצמח וברמת היבול.
• זיהוי סימני חסר בצמחים.
• סוגי דשנים וזבלים ותכונותיהם: דשנים סינתטיים, הפרשות בעלי חיים, זבל ירוק, קומפוסט, בוצה.
• שיטות ייצור של דשנים וזבלים.
• דישון וזיבול בחקלאות בלא קרקע: הידרופוניקה, אירופוניקה במצע מנותק.

היבט כלכלי-חברתי

• הדישון כמרכיב במהפכה הירוקה.
• תרומת הדישון והזיבול לעלייה בייצור המזון בעולם ולמלחמה ברעב.
• הדשן והזבל כמשפרי מבנה הקרקע.
• כדאיות כלכלית לשימוש בדשנים (תפוקה-שולית); בחירת סוג הדשן והזבל מתוך
• שיקולים כלכליים.
• מקורות הדשן בתעשיית הדשן.

היבט סביבתי

• הרחבת שטחי העיבוד באמצעות דישון.
• כיבוש שטחי מדבר.
• שימוש בפסולת אורגנית לזיבול.
• השימוש בקומפוסט (דְּשֹׁנֶת) ובוצה כדוגמה למִחזור.
• טיפול בשפכי רפתות.
• השפעות סביבתיות על עודפי דישון וזיבול: זיהום מקורות מים, זיהום קרקעות, פגיעה במבנה הקרקע ושינויה.

הזנת בעלי חיים

מרכיב חשוב בעלויות הייצור במשק בעלי החיים הוא ההזנה. תכנון נכון של ההזנה והבנת ההשלכות של הזנה לא מתאימה תורמים להצלחה כלכלית של משק בעלי החיים.

היבט מדעי

• מיקום בעלי החיים במארג המזון.
• בעלי החיים כצרכנים.
• האדם כצרכן ראשוני ומשני.
• מרכיבי המזון הבסיסיים: פחמֵימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים, מינרלים ומים.
• מבנה מערכת העיכול, סביבה חיצונית וסביבה פנימית.
• הכבד כשער לסביבה הפנימית וכאוגר חומרים מזינים. הכבד כמנטרל רעלים וכמפרק כימיקלים שגמרו את תפקודם בגוף.
• ייחודיות מערכת העיכול וההזנה במעלי גרה:
• פירוק תאית בכרס על ידי חיידקים ובלא פעילות של אנזימים המופרשים בכרס מעלי גרה.
• היכולת לנצל תרכובות חנקן (חנקניות) שמוצאן מפסולת (תעשייתית) והפרשות של בעלי חיים אחרים.
• יכולת לחיות בתנאי גידול והזנה קשים.
• תוצרת בעלי החיים במשק החקלאי:
  מוצרי מזון: חלב, בשר, ביצים, דבש.
  תוצרים נוספים: האבקת פרחים, הפרשות בעלי חיים המשמשות להזנת צמחים ובעלי חיים, שימוש בעור לתעשייה, בעלי חיים ככוח עבודה.
• מוצרי מזון: חלב, בשר, ביצים, דבש.
• תוצרים נוספים: האבקת פרחים, הפרשות בעלי חיים המשמשות להזנת צמחים ובעלי חיים, שימוש בעור לתעשייה, בעלי חיים ככוח עבודה.

היבט טכנולוגי

• טכנולוגיות אינטנסיביות וטכנולוגיות אקסטנסיביות.
• המשק החקלאי כסביבת חיים מבוקרת לבעלי החיים.
• מערכות בקרה ומחשוב כאמצעי שליטה על מרכיבי גידול מרכזיים (מזון, מים, אוויר, אור, טמפרטורה) ועל כמות ואיכות של התוצרת החקלאית. לדוגמה: האבסה אוטומטית, מכון חליבה, תאורה מלאכותית; שינויים במרכיבי המזון המשפיעים על הרכב התוצרת, פיתוח חלקי גוף בבעלי חיים המשמשים בעיקר להזנת אדם; גידול אינטנסיבי של דגים בעזרת מזון מועשר והעשרת המים בחמצן.
• טיפוח והשבחה כאמצעים נוספים להשפעה על כמות התוצרת ואיכותה (הכלאות והנדסה גנטית).

היבט כלכלי-חברתי

• חקלאות בתנאי שפע לעומת חקלאות בתנאי מחסור.
• חקלאות של אספקת מוצרים בסיסיים לעומת חקלאות של ייצור עודף.
• כדאיות ייצור מזון צמחי לעומת ייצור מזון מהחי.
• השוואה בין סוגי בשר לפי איכות, כולסטרול ומחיר.
• עלות מול כדאיות ברמת המשק החקלאי הבודד וברמת המשק הלאומי
• הגדלת הכדאיות על ידי שיפור האמצעים הטכנולוגיים, שיפור רמת המזון, תכנון המבנים ומספר בעלי החיים, חיסכון בעובדים ובמבנים, הגדלת הענף על חשבון משקים קטנים לא יעילים, שימוש בפְסָדִים (שאריות בעלי חיים שמתו) כבסיס מזון לבעלי חיים אחרים

היבט סביבתי

• שימוש רב בחומרי הדברה בגידול צמחים והשפעתו על תוצרת בעלי החיים.
• בעלי חיים כמייצרי כמויות גדולות של פסולת שחלקה אינו ראוי לשימוש ולמִחזור.
• שימוש חוזר בפסולת חקלאית לטיוב קרקעות וכמזון לבעלי חיים וצמחים.
• שימוש מושכל בתרופות ובחומרי הדברה וחיטוי בגידול ובהזנת של בעלי חיים לקבלת מזון בריא.
• זיהום מי תהום מהפרשות של בעלי חיים.
• מטרדי ריח ורעש.
• התייחסות לצורכיהם של בעלי החיים במשק החקלאי ("צער בעלי חיים"). טכנולוגיות חקלאיות בריבוי צמחים וברביית בעלי חיים.

לטכנולוגיות הקשורות בריבוי וברבייה השפעה על כמות התוצרת, איכות התוצרת, שיפור הערך הכלכלי של המוצר החקלאי ויכולת להתאים את התוצרת לדרישות השוק.
(היבטים ביוטכנולוגיים של הנדסה גנטית בצמחים ובעלי חיים ראו בפרק טיפוח והשבחה.)
הערות: פרק זה ניתן ללמידה גם בלא הרקע שנלמד בנושא התורשה. מנגד, אפשר לשלבו בנושא הרבייה והתורשה.

היבט מדעי

• רבייה וֵגֵטָטִיבִית ורבייה מינית.
• תכונות הרקמה המריסטמטית וחשיבותה ברבייה הווגטטיבית בצמחים.
• חלקי הצמח המשמשים לרבייה וגטטיבית: קודקודי הצמיחה (ניצנים), בצל, פקעת, עלה, ענפים.
• עקרון הרבייה המינית.
• שני שותפים לרבייה, עירוב תכונות, הגדלת השונוּת.
• איברי הצמח המשמשים לרבייה מינית.
• הריבוי והרבייה כמשפיעים על שונוּת ואחידות בחקלאות.
• יתרונות האחידות בחקלאות: מועד הבשלה אחיד לכל הצמחים, טיפולים אחידים, תוצרת דומה בגודל, בצבע ועוד.
• חסרונות האחידות: התמקדות בכמה תכונות מתוך הזנחה של תכונות אחרות, למשל רגישות רבה לתנאי סביבה משתנים המחייבת תנאי גידול מבוקרים ויקרים.
• חשיבות הזנים הטהורים בחקלאות.
• פוטופריודיות כמשפיעה על תהליך הרבייה בצמחים ובבעלי חיים.

היבט טכנולוגי

• שיטות רבייה וגטטיבית בצמחים: ייחורים, הרכבות, חלוקה.
• שימוש במווסתי צמיחה.
• תרביות רקמה כשיטת רבייה.
• תנאים אופטימליים לרבייה וגטטיבית: מצע גידול, לחות, טמפרטורה מתאימה.
• מכלוא כאמצעי לשיפור היבול מבחינה כמותית ואיכותית.
• שימוש בדבורת הדבש ובדבורת בומבוס להאבקה.
• ביטול השפעת העונתיות ברבייה בצמחים ובבעלי חיים משקיים על ידי הורמונים ובקרה על תנאי הסביבה, כמו הארה מלאכותית בעופות, הזרעה מלאכותית בבקר, בצאן, בעופות ובדבורים.
• הארה מלאכותית בצמחים, שינוי בתנאי האקלים ועוד.

היבט כלכלי-חברתי

• התערבות האדם במחזור החיים של צמחים ובעלי חיים לתועלתו.
• טכנולוגיות חדישות ברבייה לצמצום מספר הזכרים באוכלוסייה.
• רבייה כאמצעי להגדלת התוצרת החקלאית ולצמצום הרעב בעולם.
• השמדת עודפי תוצרת חקלאית לשמירה על מחיר ריאלי של התוצרת.
• שיפור הייצור והכנסת טכנולוגיות ומיכון לשם הפחתת מספר העובדים ולהגדלת הכדאיות.
• השתלת עוּבּרים והתערבות בתהליכי הרבייה בבעלי חיים כבעיה מוסרית.
• ייצור ויצוא של חומרי רבייה כמו זרעים, ביצי רבייה, פרים, זִרמה, פרחים ועוד.
• לפרח המְשמש איבר רבייה מינית בצמחים חשיבות כלכלית רבה כמוצר יצוא לנוי.

היבט סביבתי

• יצירת זני צמחים עמידים למחלות, למזיקים ולעשבי בר לצמצום השימוש בחומרים כימיים.
• השמדת עודפי יבול או מִחזור עודפי יבול (קומפוסט) לצמצום הזיהום הסביבתי.
• הנזק הנגרם משאריות של הורמונים וחומרים נוספים המשמשים לשיפור ולזירוז של הרבייה ונשארים בפרי, בבשר, באטמוספֵרה או בקרקע לאחר גמר פעילותם.

ההשקעה הכספית בהגנת הצומח ובבריאות בעלי החיים היא מרכיב נכבד בעלויות הייצור במשק החקלאי בישראל. טכנולוגיות חקלאיות שאינן מתאימות בהגנת הצומח ובבריאות בעלי החיים עלולות לגרום נזק כבד לאיכות הסביבה.

היבט מדעי

• מהו נזק לצמחים ובעלי חיים במשק החקלאי?
• גורמי הנזק:
  חרקים ובעלי חיים מזיקים.
  מיקרואורגניזמים כמו פטריות בקטריות וּוירוסים המכונים גורמי מחלות.
  צמחים המתחרים בצמחי התרבות על תנאי גידול וחיים.
  גורמים אביוטיים כמו ברד, חוסר או עודף של אור, חוסר או עודף של חומרים מזינים, מים ועוד.
• הדברה במשק החקלאי.
• האיזון הביולוגי (שיווי משקל ביולוגי) והקשר להדברה.
• סוגי הדברה: כימית, ביולוגית, משולבת, אגרוטכנית.
• טיפוח עמידות כאמצעי התמודדות עם גורמי נזק.
• חיסון כאמצעי התמודדות עם גורמי נזק בבעלי חיים.

היבט טכנולוגי

• שיטות הדברה:
  1. שימוש בכימיקלים על ידי ריסוס ואיבוק או דרך מערכת ההשקיה ועוד.
  2. שימוש בחומרים סיסטמיים.
  3. שימוש בחומרים מתפרקים שאינם משאירים בקרקע חומרים שארייתיים."
• הדברה בררנית.
• הדברה ביולוגית כמו: פיזור נדיפיות של פרומונים, פיזור זכרים עקרים, אויבים טבעיים, מלכודות.
• שימוש במיקרואורגניזמים כנגד עשבי בר.
• הצלחת השימוש במיקרואורגניזמים כנגד פְּרוֹדֶנְיָה בכותנה.
• פיתוח זנים עמידים באמצעות הנדסה גנטית ושיטות טיפוח נוספות.
• ייצור מדבירים ביולוגיים.
• צמצום תנאים מיטביים להתפתחות גורמי נזק (כמו לחות גבוהה וטמפרטורה גבוהה) על ידי שיטות עיבוד נכונות, אוורור ועוד.
• חריש עמוק, חיפוי, חיטוי כימי וסולרי ומחזור זרעים כאמצעי להדברת גורמי נזק.

היבט כלכלי-חברתי

• הנזק לתוצרת חקלאית ברמה של החקלאי הבודד ובהיקף עולמי.
• התמודדות מוצלחת עם גורמי הנזק לצמצום תופעת הרעב בעולם.
• עלויות ההתמודדות עם גורמי הנזק בחקלאות.
• סף כלכלי לכדאיות ההתמודדות עם גורמי הנזק.
• שיקולים כלכליים במעבר מהדברה כימית להדברה ביולוגית.

היבט סביבתי

• כימיקלים בהדברה כימית כגורם בהפרת שיווי המשקל האקולוגי.
• פגיעה באוכלוסיות שאינן מזיקות לסביבה.
• זיהום אוויר, מים וקרקע.
• מעבר חומרים רעילים בשרשרת המזון.
• השפעות מצטברות של כימיקלים על האדם, בעלי החיים והצמחים.
• חוקים וכללים לשימוש נכון בחומרי הדברה.
• אכיפת חוקים.
• דרכים לשיפור תנאים סביבתיים: הדברה ביולוגית, חקלאות אורגנית, חיטוי סולרי, ייצור חומרים כימיים שאינם מזיקים לסביבה ושימוש בהם.
• צמחי תבלין כמרחיקי מזיקים.

התערבות האדם בתהליך התורשתי על ידי טיפוח היא גורם חשוב ביכולת החקלאי להשפיע על כמות היבול ועל איכותו.
הערה: פרק זה יילמד אחרי נושא התורשה הנלמד במסגרת מדעים או אחרי הפרק הקודם העוסק בטכנולוגיות חקלאיות הקשורות בקרקע, בצמחים וברביית בעלי חיים.

היבט מדעי

• התקיימות המין תלויה בהעברת המידע התורשתי מדור לדור.
• העברת התכונות התורשתיות היא על פי חוקיות מסוימת (כללי התורשה).
• יחסי דומיננטיות-רצסיביות בין אללים, הומוזיגוט (זן טהור) והטרוזיגוט, און כלאיים, שונות גנטית.
• השפעות הסביבה והתורשה על תכונות האורגניזם.
• השפעת גורמי סביבה על המידע התורשתי (מוטציות).
• המידע התורשתי (שבגנים) מתורגם לחלבונים הקובעים את התכונות של הפנוטיפ.
• תכונות בדידות ותכונות כמותיות.
• סלקציה טבעית ומשמעותה בתהליך ההתאמה של יצורים לסביבתם.

היבט טכנולוגי

• טכנולוגיות הטיפוח וההשבחה להגדלת כמות היבול ואיכותו.
• יצירת זנים חדשים; יצירת זני מכלוא; יצירת און כלאיים.
• הכלאות לקבלת צירופים חדשים של תכונות להגדלת השונות.
• שיטות הכלאה בצמחים ובבעלי חיים.
• טכנולוגיות חדשות (עיקור מלאכותי, הפריית מבחנה, רבייה מלאכותית) כאמצעים המסייעים בטיפוח ובהשבחה.
• הגדלת השונוּת באמצעות השריית מוטציות על ידי קרינה, שימוש במוטגנים ועוד.
• שמירה על זנים טהורים באמצעות רבייה אל-זוויגית ותרביות רקמה לקבלת אוכלוסייה אחידה.
• סלקציה מלאכותית בעבודת הטיפוח.
• בנק גנים להעשרת מאגר הגנים העומד לרשות המטפח.
• הנדסה גנטית כטכנולוגיה העומדת לרשות המטפח (יתרונות וחסרונות).

היבט כלכלי-חברתי

• ביות ותִרבוּת של בעלי חיים וצמחים לתועלת האדם במעבר מחיי נדודים להתיישבות קבע.
• השבחת גידולים חקלאיים לאספקת תוצרת חקלאית המותאמת לצורכי האוכלוסייה (למשל מוצרים המאפיינים איכות חיים גבוהה: צמחי נוי, צמחי תבלין, צמחי רפואה, מוצרים דלי שומן, גזעי כלבים, סוסים, דגי-נוי ועוד).
• טכנולוגיות הטיפוח וההשבחה כתורמות מרכזיות למהפכה הירוקה שהביאה להגדלת כמויות המזון ואיכותו.
• יצירת זנים חדשים להגדלת כושר התחרות בשווקים.
• הטיפוח כמצמצם את מספר המועסקים בחקלאות ואת שטחי הקרקע לחקלאות.
• הצלחת הטיפוח וההשבחה בישראל כמקדם יצוא של חומר ריבוי בצמחים ובבעלי חיים.

היבט סביבתי

• יצירת צמחים המסתפקים במעט מים (למשל דשא).
• צמצום השימוש בכימיקלים בזכות יצירת צמחים עמידים למחלות.
• יצירת צמחים לטיפוח הסביבה.
• דחיקת זני בר מסביבתם הטבעית ומכאן צמצום מאגר הגנים; שימוש בזני בר כמאגר גנים.