יום זכויות הילד הבין-לאומי, 20.11

נושא-על: המדינה שלי

אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד הינה המסמך הבין-לאומי המקיף והחשוב ביותר בתחום בתחום זכויות הילדים. האמנה אומצה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם בנובמבר 1989 ונכנסה לתוקף בספטמבר 1990. ישראל חתמה על האמנה ביולי 1990 והיא נכנסה לתוקף לאחר אשרורה בנובמבר 1991.

האמנה מקנה זכויות לילדים ברחבי העולם באשר הם, ללא תנאי נוסף כמו אזרחות, תושבות או סטטוס ("ילד" על פי הגדרת האמנה הוא כל ילד מתחת לגיל שמונה עשרה). במובן זה כל הזכויות הנתונות לילדים באמנה הינן זכויות אדם. בנוסף, ניתן לעמוד על חלוקות שונות של הזכויות הנכללות באמנה וביניהן חלוקה לזכויות אזרחיות ומדיניות, כגון הזכות לחופש הביטוי או הזכות לפרטיות, זכויות כלכליות וחברתיות, כגון הזכות לביטחון סוציאלי, הזכות לחינוך, או הזכות לבריאות וזכויות תרבותיות.
בין הזכויות הייחודיות לילדים ניתן למנות את הזכות לקשר עם ההורים, את הזכות להתפתחות ואת הזכות לחינוך.

ארבעת העקרונות המרכזיים באמנה:
עיקרון השוויון – סעיף 2 לאמנה.
עיקרון טובת הילד – סעיף 3 לאמנה.
עיקרון החיים, ההישרדות וההתפתחות – סעיף 6 לאמנה.
עיקרון השתתפות ילדים בהחלטות הנוגעות לחייהם – סעיף 12 לאמנה.

הזכויות שמעוגנות באמנה מקימות חובות מקבילות להורים ולמדינה שמטרתן לממש את זכויות הילד.
במישור הבין-לאומי מהווה האמנה חלק מהמשפט הבין-לאומי הפומבי והיא מחייבת את המדינות שאשררו אותה לקיים את הוראותיה.